מתי, עיתונאי שראה יותר מדי, וגיל, מלצרית עצובה, פותרים ביחד תשבצים. השנה היא שנת 2017, הם יושבים על מרפסת "המקום של מיקו", על שפת הים, מסעדה שפעם היתה הומה והיום אין בה איש. לצדם הולכים ונבנים מגדלי החוף המגלומנים ומולם הים – מורעל ושחור. בשנת 2017 הארץ הזאת אינה מקום נעים לחיות בו. חיילי לגיון הזרים הלאומי שועטים על החוף, אלימות אזרחית פושה ברחובות, חופש הדיבור ירד למחתרת וכרישי נדל"ן מנהלים את המדינה. נפשו של מתי סוערת בגלל מראות מלחמה איומה ומודחקת המתערבבים עם זיכרונות מאזורי אסון ברחבי העולם. גיל יתומה מאב, אבודה ומוכה. אבל במפגש ביניהם אין אלימות ואין אסונות. יש חמלה ופתרונות, יופי פשוט ואהבה. רומן שהוא לא רק סיפור עתידני אנושי על הרס ותיקונים אלא גם מניפסט חברתי נוקב על ארץ שפעם היתה מקלט לקורבנות ובית לעם חופשי והפכה למדינה מושחתת ומקרבנת שהשלטון בה כוחני ומבוסס על טרור, השתקה ופחד.